פסק-דין בתיק עפ"ת 30517-01-11

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: " בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 6.12.10 ע"י השופט ש. בנג'ו בתיק 3128-11-10.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין העבירות של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62 (3), 64ב' (א), הכל לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 19611 וכן תקנה 169א' לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

בעובדות כתב האישום נטען כי המערער נמצא ביום 21.7.10 בשעה 04:30, נוהג קטנוע בקרית אתא כשהוא שיכור. עוד נטען כי בדיקת הינשוף הראתה שבגופו מצוי ריכוז של 555 מ"ג אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

המערער זומן לדיון ליום 6.12.10, אך לא התייצב ועל כן הורשע בהעדרו ונידון לעונשים הבאים:

3,000 ש"ח קנס, 24 חודשי פסילה בפועל ו-4 חודשי פסילה ע"ת לשלוש שנים.

המערער, חייל המשרת בשירות חובה, הגיש ביום 8.12.10 באמצעות ב"כ, בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו ובה טען כי הוא:

  "חייל סדיר אשר התגייס ביום 25.11.10 (לפני 40 יום בלבד) ומצוי בקורס בבה"ד של חיל החימוש, קורס הנאמור (כך במקור - צ.ל - האמור ), להמשך כחודשיים עד 15.1.11".

עוד טען המערער כי בעקבות השריפה בהרי הכרמל הועמדה יחידתו בכוננות.

זאת ועוד, נטען כי נסיבותיו של המערער אינן קלות וכי ראוי שיובאו בפני בית משפט לתעבורה בטרם גזיורת דינו, גם אם ימצא אשם בעבירה המיוחסת לו.

המערער נתבקש להפקיד את רישיונו בטרם בית המשפט לתעבורה ייתן את החלטתו בבקשה לביטול פסק הדין. המערער הפקיד את הרישיון ובית המשפט החליט לדחות את הבקשה.

בית משפט לתעבורה לא מצא הצדק סביר להיעדרות המערער ששכח את מועד הדיון בעקבות הנסיבות בהן היה נתון, קרי, קורס צבאי וכוננות בעקבות שריפת הכרמל.

עוד קבע בית משפט לתעבורה כי אין בפיו של המערער טענות שיש בהן כדי לבסס את העילה של חשש לעוות דין ומכאן הערעור שבפני והמופנה כנגד ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ולחילופין כנגד העונש.

בדיון שהתקיים בפני מצאתי מקום להפנות את המערער לשירות מבחן ולשם הגשת התסקירים נדחה הדיון מס' פעמים. שרות המבחן הפנה את המערער לגורמי טיפול, אך בסופו של יום, שרות המבחן לא מצא שהמערער זקוק לגורמים אלו. התסקירים חיוביים ובאו בהמלצה להקל בדינו. 

דיון בערעור על פסק הדין שניתן בהעדר:

ההלכה הקובעת מתי בית המשפט יבטל פסק דין שניתן בהעדר מושרשת מקדמת דנא. על הלכה זו חזרו שוב ושוב הערכאות השונות של בתי המשפט, הלכה הדורשת קיומה של עילה אחת משתי עילות, האחת: קיומו של הצדק סביר להיעדרות,  והשנייה: קיומו של חשש ממשי לעוות דין - לענין זה ראו סע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982; רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09); רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03)ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

בעניינו של המערער, הגם שב"כ כתב בבקשתו הראשונה מיום 8.12.10 לבטול פסק הדין שניתן בהעדר כי:

"בגלל הכוננות שנכפתה על כל הקורסים בעקבות שריפת הענק, חמק מעיניו מועד הדיון" - סעיף 4 לבקשה.

הרי שעל בית המשפט לבחון האם מכלול הנסיבות עולות כדי הצדק סביר להיעדרות מהדיון? ועל כך, לטעמי, התשובה חיובית.

המדובר בחייל שהחל את דרכו במסגרת הצבאית התובענית ביום 25.10.11 (ראו סעיף 2 לבקשתו השניה בבית משפט לתעבורה מיום 17.1.11), אז היה חניך בקורס צבאי שהועמד בכוננות בעקבות התפרצות השריפה ביערות הכרמל ביום 4.12.10. נסיבות אלו גרמו לכך שמועד הדיון "חמק מעיניו", בלשונו.